נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את שוכבת על הצד
אחרי שכבר נמאס מהצג
לוקחת את הסמיכה ומתכסה
ראש וגוף ומחשבה כאחד
מביטה בחושך מרגישה את הזרימה
היום היה לא רע
וגם לא טוב מדי והיום כבר נגמר
את עוצמת עיניים נושמת נשימה עמוקה
משנה תנוחה ושוכבת על הגב
ידיים על הבטן אצבעות
נוגעות לא נוגעות אחת בשניה
את תמיד הרגשת זרמים כאלו
שיוצאים ממך בוקעים כמו חשמל סטטי בינך לבין
כדור הארץ הפנטזיה והמציאות
עוד נשימה אחת עמוקה וחושך על פני תהום ואת נופלת....לתוך הזיכרונות
הולכת אחורה בתמונות
והן רצות לך בתוך הראש
בכל גיל בכל יום
תמונות שקצת עוקצות חרטות
תמונות שגורמות לחום נעים וחיוך
עד לרגע שזה נעצר
כמו רולטה של זמן
וזה קצת לא מרגיש בנוח
לחזור אחורה בזמן
לפרק להתפרק
ככה סתם פתאום
וזה ממשיך
עד שזה מגיע
הרגע הזה שהיית הכי חופשיה
לא ידעת מזה אושר אז
אבל הרגשת התרגשת
ובתת מודע האישה הבוגרת
אומרת לך את לא ילדה
וזה לא עולם כבר אז די...
תמימות הלב היא רק חמימות
אין תמים לא יהיה כבר
אינטימיות היא מצרך נדיר
רק אם תרשי לעצמך
ומי יבחר בזה ? בחשיפה
ככה? פתאום? ברגע הזה? לא
אחרי כל הכאב אחרי כל המסע
את משתמשת במילים של איתנה
יציבה וחזקה עד שהגעת עד הלום
אז למה להלום...בחומות
השער הזה נסגר ממזמן
את נזכרת בילדה שלא פחדה לאהוב
אהבה לאהוב אהבה לתת לא לבקש בחזרה
הילדה הזו שלא שפטה
האמינה להכל הייתה הכי פגיעה
הכי חלשה הכי פשוטה
והיום?...את מוצאת את זה רק במין
הריפוי הזה מרפה את המפגש
בין הילדה לבוגרת
לאישה ולנערה ולילדה
הריפוי הזה מרפה ממך
את העבר הווה ועתיד
המיניות הזו מצמיחה ממך
משהו מפחיד ששכחת שכבר קיים
שמתקיים תמימות רעב תאווה תשוקה
מזה בכלל לאבד את עצמך?
החיים לימדו אותך לתהות ולהיות
אז עכשיו ב חזרה ללהיות ואז לתהות?
שקט..מזה שקט?
מזה לאהוב מבלי לפחד מבלי לקבל...
פחד...מהאור.
עדיף להיות חכם מאשר טיפש
אבל טיפש לפחות יודע להנות ממצבים
שהחכם נמנע...
דיאלוג אין סופי עד המיטה
ובמיטה החיה...