ארי קיי אש, היא סופרת ואשה מעוררת השראה תרתי משמע שכן כתבה כמות נכבדת של ספרי השראה לנשים ולעודד אותן לצאת וליזום ולהשתלב בעולמות שכביכול ניראים סגורים כלפי נשים דבר שלא היה נפוץ באמצע המאה הקודמת. קיי אש ונאלצה לפרנס את שלושת ילדיה לבד במהלך מלמת העולם השנייה וכאשר חזר בעלה מהמלחמה באירופה, התגרשה ממנו והמשיכה ללמד את עצמה עצמאות מהי. היא כל כך הצליחה בעסקים שונים שעשתה עד כי החברה שלה גלגלה כ-2 מיליארד דולר בשנה. בשלב הזה היא התפנתה לתת השראה לאחרים, כתבה ספרים, הקימה ארגונים ועמותות ובסופו של דבר מתה בגיל 83 בשיבה טובה ואחרי שהטביעה את חותמה בעולם הנשי ובכלל.
אחד הציטוטים המפורסמים מספריה של קיי אש הוא התיאור שלה על הדבורה שמשקל גופה גדול מכדי שהכנפיים שלה יוכלו לשאת אותה "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף בכל מקרה" לכן אין דבר העומד בכח הרצון והאמונה בכתביו של אגרונום צרפתי שחי בשנות ה-30' של המאה הקודמת אבל קיי אש הפכה את הדבורה החביבה לשם דבר ולדוגמא ולמופת למשהו שמצליח כנגד כל הסיכויים. כמוה ממש.
לפני מספר שנים הצליחו מדענים מאוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית באמצעות ניסויים שנעשו בתא שטח קטן ואטום אליו הוכנסו דבורים לגלות כי הדבורה מניעה את הכנפיים שלה בתדירות גבוה יותר מאשר זבוב הפירות הגדול ממנה. הדבר הזה עורר אצלם את הצורך לבדוק את הדבר לעומק והניסויים הנוספים שהם ערכו לימדו אותם שהדבורה למעשה משתמשת במערבולות אוויר קטנות (מעין הוריקנים שאנחנו כבני אדם לא יכולים להבחין אותם) בשביל לדחוף את עצמה קדימה ויכולת הזיהוי שלה את כיוון האוויר הוא מה שנותן לה את היכולת לעופף.
לפעמים צריך להבין שלגבי עצמנו? הכל תלוי בנו, הכל מתחיל ונגמר בנו, היכולת שבנו לשנות להשתנות להשתכלל להבין ללמוד לפי היכולות שלנו שנרכשו במהלך חיינו האינטרקציות שהובילו אותנו לידע שצברנו במהלך חיינו יכולים לשמש אותנו בצורה מופלאה רק אם נדע להסתכל ולהתבונן ולקחת את זה כהשראה,
ארי קיי האמינה בכל ליבה שאין דבר העומד בפני כח הרצון ויש פתרון לכל דבר, אבל בעיקר אם רוצים.
אבל היא גם האמינה שאנחנו יכולים לשלוט רק במה שאנחנו יכולים לא במה שאנחנו לא יכולים, למשל על טעויות? אין טעויות יש דרכים שלא ידענו שקיימות ללכת בהם לפני.
לפעמים אנחנו מנסים לתקן משהו שבור אבל כשאין שיתוף פעולה? אין טעם לנסות שוב ושוב.
ונכון צריך לרצות, כי לפעמים אנחנו לא באמת רוצים או לא יודעים לרצות מספיק
וגם רצון אינו מספיק לעיתים אלא התבוננות מעמיקה לגבי צעדים שבהם נממש את הרצון ונוציא אותו ממשבצת החזון לעשייה.
הרבה פעמים אנחנו רוצים בזוגיות כלכך הרבה דברים מציבים להם יעדים
אך לא באמת הולכים את הצעדים אלא מדמיינים אותם, רואים בזוגיות של חודש משהו של ציפיות של 30 שנה ואז מוותרים על הרבה תהליכים אחרים.
בכולנו יש דחיינות לגבי אלמנטים שהם קלים לביצוע, כי גם כך עוד שניה נבצע את זה או נוכל, וכך זה נמשך.
האלמנט שהכי עוזר זה היכולת להבין שזה בסדר לשלב מישהו נוסף שידחוף אותנו, כמו שרובנו מעדיפים לא ללכת לחדר כושר לבד
אלא למצוא פרנטר בן זוג להליכה.
ומתבעסים כשהוא אינו מסכים.
