את תקועה באיזה לופ
כולם רובוטים כאן
ורק את מצליחה להרגיש
היית שם כלכך הרבה פעמים
צעקת הצילו אבל לא שומעים
היית בטוחה שאין אשמים
רק את אשמה
כי כולם רובוטים ורק
את רגישה
רק את מרגישה
כולם רוצים לשאוב ממך
עוד ועוד ולא נותנים בחזרה
את נשארת לבד חלולה מכל
כבר לא נשאר מה לתת
רק לעצמך לא ידעת לקבל
כבר שכחת מזה אמת
עולם של אמצעים חדים
כולם חותכים ממך חלקים
ובסוף את עדיין שלמה
אבל הכי קטנה
נשארה רק הילדה
ממנה אף אחד כבר לא יקח
רגילים שהיא שם
היא תמיד בעיניים שלהם
כזו אותו הדבר
ואיך שהוא זה תמיד עובר
עד הבוקר שבא
את מגדלת את הגוף
בחזרה את השריון את המסיכה
נושמת אוויר נקי
מחייכת כאילו מצאת את עצמך
אחרי תקופה...אבל בפנים..
עדיין חלול רק מלא חול
אין אמת יש רק אמצעים
עד שיופיע אביר על סוס קטן
יגיד לך אני בכלל כאן
להיות חבר
לא רוצה ממך כלום עכשיו
בואי תקחי את החרב
תרגישי את העוצמה
תשאבי ממני את כל הביטחון
שאת צריכה
ואת? את לא תדעי בהתחלה
לחשוב שזה בכלל אמיתי
את התרגלת שהכל זה אמצעי
למה בכלל את
למה מגיע דווקא לך
משהו אחר
את רגילה להיות אחר
אבל כולם רובוטים
אז עכשיו את לא לבד?
את רוצה רק לא להישבר
רק לחיות את הזמן שעובר
והוא אוחז בך חזק
וזה מרגיש כלכך אמת
משהו במגע תמיד חיבר
ופתאום מתמלא לך קצת החסר
את נושמת מה שאת צריכה
את לא רגילה..
ופתאום התרגלת..
