נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זה לא קל להרגיש כאילו
קמת לתחייה מחדש
בעבר את למדת רק לשחק עם עצמך
עד עכשיו רק שרדת על אוטומט
את אף פעם לא היית לבד
היה לך תמיד אותך
וכך היו הבחירות שלך
בטוחות שתמיד את בידיים שלך
רצית לא לחוש כאב לעולם
רצית לאהוב עד הסוף
ולהבין את כולם
להכיל אחד ואחת
כל מה שיש
עוד אז האמנת
שזה מה שטוב
זה כל מה שיש
ואת היית רחוקה שאפשר
גם אם הרגשת הכי קרובה שיש
את היית הכי לא את
גם אם הרגשת ממש שאת עצמך
מסע שלם למדת להסתדר עם עצמך
אבל לא באמת לצמוח
ורק כשנגעתי בך ואת בי
פתאום זה כאילו קסם
פוף משהו השתנה
משהוא שונה
אני זוכר את החיבוק הראשון
אני זוכר איך פתאום התבלבלת
איך פתאום הפכת דאגה לקינאה
וקינאה לרגש בסוף הכל נפרם
נשארת עירומה חשופה
מולי ולא ידעת מאיפה הביטחון
הזה בכלל בא
פתאום הבנת את
כל מה שחישפת
זה להיות חשופה עירומה
לא רק לרקוד במטבח
אלא לרקוד יד ביד
פתאום הבנת שכל הזמן חיפשת
במגירות ליצר זכרונות
בסוף זה מתנקז בכלל
למיניות?
מהו שנדלק
משהו שתמיד שרף...
הנה זה בא..