נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אני כזה הולך על חבל דק, ואת מאחורי מחזיקה בי וככה אנחנו צעד צעד מנסים להתייצב ולהתאזן.
האיזון זה הבסיס שבנינו עוד מהתחלה, התקשורת החמה, פשוטה, לרוב היא מחממת ממכרת לעיתים היא שורפת כי אף אחד לא מושלם והשלם הגדול בנוי מצעדים קטנים שאני ואת נצעד.
היה לי חשוב עוד מהתחלה להרגיש אותך
לראות אותך כאישה לפני שאני הופך אותך לקטנה או שפחה.
היה לי חשוב להאזין לך לצליל שבך עוד לפני שחשבתי על סטירה.
היה לי חשוב להחזיק בך יד ביד ללמד אותך ללמוד אותך להכיל עולם.
בדס"מ הוא התוצר של החיבור שנרקם אני אמרתי לך כל פעם מחדש.
וכל המילים משפטים האלו יש לי אחריות לעמוד בהם.
הרגש שמתפתח הוא אחריות גדולה,ורק במשותף אפשר להתמודד רק עם שיתוף והדדיות אפשר ליצור עתיד משותף לא רק כמילה גדולה וכבדה אלה כדרך, דרך שמתאפשרת לה בגלל הבדס"מ בגלל המיניות בגלל הסקרנות והחיבור הטוב.
אני זוכר איך הלכת ממני כל פעם ורצית לחזור מיד.
אני זוכר את הרגעים שאת הכי דואגת שאפשר.
אבל ברגעים מסויימים הרגעים האלו של זיכרון טוב הם במבחן, בין הדמות לאדם.
אבל היופי שתמיד יש לנו לאן לחזור לאן להגיע מאיפה לקחת למה? כי בנינו נכון נבון בחמלה ענווה בבדס"מ ורגש את התוצר שאנחנו עכשיו.
אז בואי תני לי לתת לך נשיקה אני אוהב את האחריות הזו עלייך אני אוהב את העוקצנות הבלבול המאבקי כוחות האהבה הרוגע וגם את הרעש וגם את הפחדים וגם את מה שאת רואה כפגמים אני אוהב את הביקורת אני אוהב את הדיאלוג אני אוהב את האש והכניעה שבך אליי מבחירה בהסכמה.

אני רואה את השינויים שלי ושלך שלי בי ושלך בך אני רואה את האור המתפשט כשאת מתפשטת את הטוב הנצחי הזה שרק אני זכיתי לזהות, את הניצוץ והניצנוץ.
ככה בעיקר כי מולי עומדת כל מה שיצרתי ואת יצרת ביחד יד ביד.