נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

למרות שנראה שהנושא של שעון חורף ושעון הקיץ מלווה את האדם מימי בראשית לחלקנו,
השעון נחנך במציאות לא יותר מאשר כמאה שנים כאשר הבינו הגרמנים והבריטים שאם הם רוצים לחסוך בפחם, משאב חשוב כל-כך לתעשיית ההרג הקטלנית במלחמת העולם הראשונה עליהם לחסוך בתאורת הבתים ולנצל יותר טוב את שעות השמש בימי הקיץ. כך הופעל שעון הקיץ (את הרעיון הגה במקור בנג'מין פרנקלין, מאבות האומה האמריקאית) והוא מלווה מדינות רבות בעולם עד היום.

אז החלוקה בין שעוני קיץ לחורף התחילה רק לפני כ-100 שנה אבל הפער בין עשרים וארבע השעות ביממה לבין שעות השמש שלא ממש זורמות עם החלוקה הזו ולפעמים מחלקת מאורה יותר ממחצית היממה ולפעמים פחות, העסיק את בני האדם דורות רבים. אחד הפתרונות שנמצאו לשם כך היה החלוקה לשעות זמניות, חלוקה שקיימת ביהדות ובאיסלאם עד היום והייתה נהוגה גם ביפן כשעון הרשמי עד כמעט סוף המאה ה-19 והיא עובדת בצורה הבאה:

לוקחים את שעות היום השעות שבהן יש אור ומחלקים אותן ל-12 שעות זמניות. ואם יש 12 שעות אור ביממה אמצע ספטמבר ובאמצע מרץ אזי שכל 'שעה זמנית' שווה שישים דקות אבל בקיץ, שעה זמנית יכולה להגיע בארצנו ל-72.5 שעות ואילו בחורף, שהיום מתקצר, שעה שווה רק 47.5 דקות. השיטה הזו סייעה ומסייעת למאמינים רבים ביהדות ובאיסלאם לחשב זמני תפילות ומנהגים שונים חשובים תחילה של צומות בשתי הדתות, זמן הנחת תפילין ביהדות ועוד ועוד

הרעיון שיש משהו ששווה יותר בתקופה מסוימת ושווה פחות בתקופה אחרת, אינו בלעדי ל'שעות זמניות', אלא אלינו כבני אדם, אנחנו לא הופכים להיות צעירים ושעון הביו דופק לנו בעורפנו, ולעיתים נדמה שהאדם נועד להגיע לבשלות בגיל מתקדם יותר מהעשרה או העשרים ו,העבר תמיד נמצא שם מלווה אותנו אנחנו סופגים לומדים ורק עד שנדע הכל נצליח להגיע לאיזון, העתיד הציפייה נהיה כבד ככל שהזמנים משתנים ואנחנו בתפיסתנו מתרחבים כשהידע נצבר והאיטרקציות עם העולם נגלות יותר ויותר כך יותר ויותר ציפיות
לפעמים צריך לדעת לעצור להפסיק לחשב להתחשבן לחיות את הרע לתת לזמן לעבור.
ופחות להתעסק במה שווה יותר או פחות העבר או העתיד.
לחיות את הרגע זה לא דבר רע, נכון שיהיה נבון יותר שזה יקרה בטיימינג מתוכנן, אבל גם לזה אין מדע מדויק.
פחות דאגות פחות תהיות פחות ציפיות יותר נהנתנות יותר עכשיו ולתת לעתיד לבוא לעבר לעבור.
ולעצמך להיות כאן ועכשיו.