פעם הייתי לוקח מכחול
והייתי מצייר לי
מערבב צבעים ומושט אותם על הקנבס
מתפלא איך ההכאוס מסתדר
אם מסתכלים עליו נבון
כמה יופי יש בחוסר שלמות
וכמה אופי יש בבלגאן
אם רק אני משחרר את השלמות
ואז אחרי כמה שנים
הייתי לוקח עיפרון שחור ופחם
ובונה צלליות ריאליזם מהדמיון לדף
קומיקס הם קראו לזה
אני קראתי לזה חיים
הייתי בונה סצנות על גבי סצנות
עם בועות וכתוביות
באמצע עוד שיחקתי עם חימר
יצרתי פרצופים ומבטים
יש משהו בלהיות אומן המרדף לשלמות
אז זרקתי הכל לפח
לפעמים הייתי מקליד שורות קוד על מסך
פורץ מפצח ואז זורק להמון
ואז נפלתי לכתיבה כמו סם
כתבתי כלכך הרבה
כתבתי עלייך ועליי
כתבתי אותי ואותך
עוד לפני שהופעת
כתבתי על מיניות על צורות על צבעים
הלב והמוח התחברו והיד רקדה
בפולו מחשבתי
על האישי והבין אישי
הרגשתי חיבוק חושי אנושי
כל מה שידעתי סיפרתי לעצמי על הדף
כל האמת עברה כצינור
הפסקתי ליצור והתחלתי לקיים ולהתקיים
במקום שבו הייתי נעלם או נאלם
היה לי דף
הצליל הפנימי נימי שבי התחבר
מהחסר לשלם
