נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בואי נדבר על זה שניה ..מה..מה בדיוק משגע אותך? ומטריף יתר על המידה?
סופסוף טוב לך, הרי חיכית שנים שהוא ידפוק יכנס בדלת הראשית וינעל.
כל הסערות שעברת, כל התנודות, והגלים, דגים טורפים, כרישים, והנה את הגעת לחוף מבטחים.
כן הגעת אליי, הנה אני כאן, את תקועה איתי ואין לאן לברוח, כמו שבאמת רצית בתת מודע.
אבל משהו שם בשמיים תמיד נמצא מזכיר לך את העבר שלך, את הרע שאליו התרגלת, התרגלת לפחד שמנחה אותך, פחד מלאבד, ולהיפגע, לתת יותר מדי ולהתאכזב כמו בלון שמתנפץ כל פעם מחדש.
אבל כל מה שעשית, זה בסך הכל דחית, מהטוב להיכנס לשטוף את הרע.

נוגדן למחלה הארורה, מירמור בתבניות משובצות מקוטלגות, לכל איש או אישה.
אני יודע...את פוזלת לסירה שלך לחזרה, שלא תיעלם תשאיר אותך בלי אפשרות יציאה.
מפחדת שלא תוכלי להתרגל לטוב, להנות, ותגרמי לי ולך לסבול.
לי אין סירה ואין דרך חזרה אני מכאן לא הולך, נשאר איתך, מזדקן.
יש פה הרבה חול על החוף, והרבה מה לאכול, המילים מעטות, אז גם התירוץ הזה עף כעפיפון.
שנינו יודעים שאני גורם לך לחייך, לא רק בפנים גם בלב.
אני יודע שאת מפחדת לספר לי הכל, להוריד מסכות, להיחשף לגמרי.
יש לי זמן ללמוד לקבל, להבין להשריש איך להכיל את כולך.
אז תשארי, תני לחלומות להתגשם, לאני האמיתי שבך לצאת, לביחד להיכנס, ללבד להתרחק.
הבאתי מגרסה לעשות לך סדר בראש.
נמיין ביחד, נתייק, נסדר בתיקיות לפי הא ב.
מה שצריך נשאיר מה שלא נעלים.
מזכירה נהייתי בשבילך.
ואם אי פעם תתקלי בכאב, פיזי או אחר.
אני כאן אני כאן לנשק אחרי.

הנה הבאתי בקבוק ודף, תרשמי את כל מה שרע, ונכניס לבקבוק ונזרוק לים.

ואז בדס"מ. בדס"מ ורגש. בדס"מ ורגש