את באת אליי משומנת צבעונית
עוצמתית ולא שקטה קצת מחוספסת על הדף
מקובעת אך משתנה תלוי אור צל חורף וקיץ
לא משנה אם זה משתנה
את לא בשביל אף אחד או אחת
והמיניות שאת היא מים
מים שקטים עדינים נמרחים נדבקים
ואני עניין אותי האדם
הריגשית שאת לבין האנמית שבך
לא קלה לא כבדה חצי חצי לא לקליטה לא לתפיסה
ואני מתבקש לשחק כדי לצייר
חם קר חם קר בנפש העדינה
עד שהכל מבעבע ומתערבב בך
את גואשת החוצה
מלכלכת מלוכלכת מתקשה כמו פסטל
מורח אותך בכח על הריצפה כל הפיגמנט משתנה
עד שאת הופכת לפחם
ואז אני משחק בך בצלליות
בסוף אני בטוח שאת תהי תלויה
על הקיר ואת תעמדי זקוף יציב למראה עיניי
אבל את? מתקרבת מתרחקת נצמדת
מבקשת עוד...
בחצי חיוך חצי מבט לצד
את אוהבת שאני קם ולוקח
אבל את אוהבת גם פשוט לתת
שני צדדים של אישה ושפחה
את עולם ואני כמו נפוליאון צריך להמציא
תותח או מכתב כדי להמשיך לכבוש
לשחק אותה גמד או ענק
אבל בסוף? בסוף את שלי מבחירה בהסכמה
צורה של תוצר של מאחורי כל המשחק
יש רגש עם דגש על הכל
כמו מארקר מסמן לנו תמיד לאיזה דף לחזור
סימנייה שנשארת כשמש זוהרת