אני לא כזה טכני
אני לא רוצה לתת לך
את המכה הכי טובה על הישבן
אני לא רוצה איזה אביזר מעור
שימחיש לי כמה זה טוב
להיות דום כשאת בדום
אני רוצה את המגע
על העור ואז הניצוצות אור
אני רוצה לחוש בידיי
את הרטט בגופך
אני לא רוצה איזה גאג בפה
שיסתום לך את הפה
בזמן שאת גונחת את עצמך
אני רוצה שזה יהיה טבעי
מתוך חיבור והתחברות
אני לא מאמין שאפשר
להגיד לי איך לתת
אני אינטואיטיבי רגש בכל פרקטיקה
אני מאמין שאם אכיר אותך
זה יבוא טבעי לי מבפנים
אצלי לא חשוב הצבעים
אם זה סגול או אדום
אלא אם רואים את
החיוך על הפנים
לא חשוב לי הקללה
המכה או הגרון העמוק
חשוב לי שתרגישי
חשוב לי להרגיש
חשוב לי שתתרגשי
גם אחרי שתתרגלי
אני לא רוצה ללמוד
איך לעשות לך את האקט
הכי טוב
אני מעדיף להיות
הכי טוב לפני ואחרי
האקט הוא תוצר
של מה שלפני
ומה אחרי
שם האמון לא רק נוצר
הוא נצרב
אני יכול להרכיב משפטים
ומילים מיהו הדום המושלם
אבל אני לא רוצה להיות הכי טוב שיש
אלא הכי טוב בשבילך
אני לא צריך חליפה כדי
להגיד אני התמונה
אני צריך את האנרגיה
הנכונה
החיבור הוא העיקר
לתוצר כי בדס"מ
הוא לא מוצר
הוא לא אקט
הוא מהות
הוויה של התממשות
מתוך בחירה בהסכמה
לא שונה מוניל...
לא שונה משום דבר
רק יותר חד
יותר ממוקד
לפני שנתיים. 27 בינואר 2022 בשעה 14:23