דיאלוג;
היא אמרה לי די כאן זה נגמר
כמה עוד אפשר
התהום עמוקה ואני על הקצה
לא..אני לא רגילה לא יודעת לא מזדהה
הכל עובר הכל חולף וזה הכי קל לי לסיים
פשוט לא להתחייב ולזרום עם הנהר לאן שהוא יקח
תוקעת דגל ולתחנה הבאה לעוד יעד נכסף אולי גם שם מחכה לי עוד אחד, אחת.... עוד חוויה
אני כזו זו אני פשוט כובשת וממשיכה
ככה הראש מתנקה והלב לא נפגע לא רע לא טוב אפור לא שחור לא לבן
זה מוזר לי להיות באותו מקום עם אותו אחד יותר מדי זמן
תעצרי תנשמי טוב לך? אם טוב לך תשארי ואם רע תחתכי
אל תפחדי מהטוב מתוקים הם ממתקי המירמור ולא רגילים קשים הם ממתקי ההרגשה הטובה
מה שטוב תשמרי קרוב מה שרע לפח ולסגור
אל תפחדי? כן אל תפחדי מהטוב...
אני יודע כמה קל להחזיק בענף וכמה קשה לעזוב אותו מיד
הרגשה לא מוכרת להיות חופשי או להיות מאושר ועוד במקום אחד עם אחד
תשחררי הכל כדי להיות כל פחד ורתיעה
אני כאן ועכשיו אז תהי גם את איתי כאן
תני לעתיד להיבנות מן ההווה ולא מן העבר כי הגיע הזמן
קשה.. קשה לי לשנות תפיסה להכניס מחשבה זרה זרה לי, לא מכירה
נוח לי עכשיו לא יהיה נוח לי עוד דקה
נוח לך בידי?
כן? אז למה שתחשבי לזוז אם מצאת את התנוחה שרצית
תחבקי חזק ואל תרפי אנשים מחפשים את עצמם כל החיים מתמכרים לחיפוש לריגוש במקום לעצמם למי שמולם הם פשוט לא מזהים כבר..
לא יודעים להעריך את מה שבידם
זה כמו סם לחשוב שיש כאן 30 מיליון בני אדם, כשיש הרבה פחות אם רק רואים אותם אז הנה מצאת אחד
מצאתי.