לפני שנתיים. 20 ביוני 2022 בשעה 21:16
השביל הזה של החיים אינו ניגמר
אך לפחות יש את מחר
באופק אני נוגע בחלומות
כשאת פה לצידי
אנשים שניפגוש באמצע הדרך
אולי יעלמו בהמשך
חלקם טובים
חלקם פחות
ומזה בכלל טוב
אולי נישאל אותם לאן לפנות
מה אפשר לפנות
ואיך להמשיך
ואולי איתם אפשר
אולי לא
ואז לחשתי לך..
לתת מודע במודע
את..
הדבר הכי בטוח בחיים שלי
רק את ואני
כל השאר חולף מתחלף
אינו ודאי
לכן אני צריך אותך
קרובה
שלא ישאר ספק
יש לי אותך
לא משנה מה יהיה
מי יהיה ומה יקרה
יציבות
עם כל התשוקה
תאווה לעוד
הרצון להיות
והמצוי שנקרא