כלכך הרבה
כלכך הרבה ימים
של תקווה ציפייה
לא ממומשים
וגם כשהכל זרם
זה רע כשזה נפסק
והיית צריכה להבין
מחדש איך לחדש להתחדש
מאיפה בכלל להתחיל
ולאן להמשיך
האכזבה הפכה להיות
על הזמן המבוזבז
כבר נמאס להימאס
להינמס מבפנים
כבר רואים על הפנים
החיוכים המזוייפים כבר נגמרים
כמו כדורים במחסנית
ואת כבר נגמלת מאהבה
אם לא לשלב חומר ורוח
אז לפחות שזה יהיה רק חומרי
הכאב הזה
כמה כבר אפשר איתו להמשיך
המשחק ההצגה שהכל עביר
ושום דבר לא באמת שביר
השאיפה של שאיפות מחודשות
מבט אל העתיד
ועדיין הכל סגריר
בא לך למות ולקום לתחייה
ואולי כך להחזיר שליטה
כי כמה אפשר להחזיק
הדימום הזה הוא מתחת לבדים
לא רואים רק שומעים
לפעמים לעיתים
וגם זה במינונים
ועדיין גם בתוך כל החושך
הזה של הלבד כשאת
מגיעה למיטה מתארגנת על הצג
בוחנת אווירה את עדיין
רואה ניצוץ
והניצוץ הזה כל פעם מחדש
מדליק
אז מה כבר יקרה יום אחד
שנה בסוף תהיה לך סיבה
למסיבה מקסימום תכתבי
ספר על מסע בין בניינים
יש על מה להסתכל גם כשזה
לא הכי מושלם ונעים
עדיין....
יש לך את עצמך אמרו חכמים בודדים
וכשהוא יגיע את תחבקי חזק
כמו שלא חיבקת בעבר
כי את תדעי שהוא ידע
כמוך שזו זכייה
ואולי אז הכל ישכח ישקע
ואת תשתקעי
כמו המסמר ששוב בך ננעץ
ממזמן