נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היו
תקופות כמו לכל אדם
שאתה חש מרגיש
שאתה צועד צעדים של בדידות
תקופות שהצמא גובר
ואתה רק רוצה שעוד יום יעבור
בא לך לא בא לך
השאלות מתרבות

ומזה משנה התרבות
כל בוקר מחדש
אתה פשוט לוקח אקדח ויורה
בשעון
מתעורר ללא ציפייה
לאותה מסגרת עבודה
ממוסגר בחליפה בעמדה נוחה
וחוזר בחזרה לופ של מציאות
שלא אתה

ואז את הופעת והשעון כבר נזרק
כל בוקר מחדש מתמלא ממך
מתעורר איתך
במקום צילצול רועש
ליטוף ומילמול קל
חיבוק חזק
וכך החשק חזר
מחדש