נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את רגילה לרוץ עמוק ורחוק

כשאת רצה הכל נעלם נאלם בך ככה התרגלת

כמו דמיון מודרך בתוך ראיית מנהרה שלך 

הקצב הזה שבך הפך להגנה סבירה מהסביבה

כי אם נפגעת כאן אז עוד דקה תהי שם

עדיף חיים בקצב מהיר

מאשר כאב איטי

אני כאן ואת שם

אני שם ואת כאן

את רצה מהר קרוב ורחוק

תנועה יוצרת בועה

מחשבה נוצרת עם משקל

מילים נוצרות לתוך המציאות

כמו מתוך מכונה

אז אני עמדתי במקום

להביט בך רצה מסביב

לצפות בך מתרגשת נסחפת משתוללת

סופגת את עצמך מתפוצצת מחלימה

עד שנפלת דם נידם הזמן ואז נשימה

ואני לקחתי אותך בידיי עטפתי

הרמתי אותך וליטפתי בהיתי בך

ואת ביקשת את הכאב האכזר

המתיקות הזו לא מרה מספיק לך

אז נישקתי והכאבתי לך מבפנים בלי כוונה תחילה

את לא רגילה שקרוב זה טוב ורחוק זה רע

לא לעצור להירדם להיתקע

אז נשמתי ביחד איתך

לא שכחת וגם לא זכרת

נשימה כזו של העכשיו

זה הדום שבי

לא להיות צודק

להיות נכון

עכשיו את שלי

כי הצלחתי להראות לך שאיתי

אפשר לעצור את העולם

במיניות כגשר לחיבור 

בחיבוק יומי