נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את אוהבת את דרכי אלייך 

איך נטעתי בך שורשים בלי מילים 

שצמחו בראשך ביושר ישר לתוך גופך 

את גופך את מרפה באופן טבעי

כשאני נוכח לידך או בך זה עובדה לאחר עבודה

משהו בך משתחרר 

לא מאט מאיץ

קצב ליבך מואץ 

הלחץ הפנימי החיובי אישי 

מתנגד לרכות גופך 

הניגודיות הזו מעצימה 

בך את תשוקתך הופכת אותך לחפץ בידיי

הראש מתפוצץ כמו הלב 

ומתנקה אחרי שאני מנקז

במגע ידי את הבידול בין הרגשות לגופך 

בין מה שהיה למה שיהיה 

בין המציאות לפנטזיה 

הכל בך מתערבב 

ואני חודר... 

אחרי שכבר חדרתי במבט 

אני חודר 

וזה לא חונק 

זה משחרר.