עומדת ואין תזוזה
לא בגוף ולא במחשבה
המחשבות אבדו
והרעידות נשארו ואז השתתקו
והדמעות התייבשו העיניים פקוחות
ואת יציבה
גוף נפש ומחשבה כמו פסל
לפני זה כל הזמן הזה...הרגע הזה
עוד חשבת על המסע
כמה היית חצי את לעולם
לא ברורה לכולם
רק לעצמך את ידעת קצת והשארת
רצית להעלם להתעלם לא להישאר כאן בכלל
ופתאום את לא מרגישה דבר
מכניסה את הכאב פנימה
את הרעב את המילים הצלילים
את כל הרעש שאליו התרגלת לקבל מהסביבה
פתאום יש הפרדה בין הגוף לנפש ושקט
ועכשיו...את יציבה
את היית בשבילם
הבחורה ל"שיחת זמן טוב"
הטלפון תמיד מתפוצץ רוטט
כולם מצלצלים בפעמון
רוצים להיכנס לך לעולם לתוך הראש
להסתכל להתבונן כמו על ציור
ואז להשאיר איזה סימן מזכרת
וללכת משם לבוא ולצאת
לא יותר מדי בשבילם כל הדלתות פתוחות
ואת רק רוצה לנעול
אז קודם עשיתי לך סדר
ואז סיידתי את הסדק
ואז פתחתי לך את החלון בחדר
אבל סגרתי כל דלת
לא בתחסיסים
לא במזימות
בהסברים? פשוט במגע ברצון לדעת הכל
שאלות הפכתי בך לתשובות
בואי לכאן אמרתי לך..
כי אני רוצה להיות איתך