נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

לא יודע מה לעשות

ושחור לי בעיניים
ואני אובד עצות.

ונוסע לרחוב הרצל
ורואה את המחירים
ונופל מן הרגליים
ופוגש זוג תיירים.

ושותה איתם כוס סודה
ואומר אי לאב יו סו
ומצלצל לי באוזניים
ושומע את גזוז.

ותופס נהג נורמלי
ואומר לו סע מהר
המחירים כבר בשמיים
ואני כבר מאחר.

ואומר כל הכבוד
והוא שואל איזה כבוד יש
ואני לוחש בסוד
אני לא גומר ת'חודש.

לא גומר ת'חודש, לא גומר
לא גומר ת'חודש, לא גומר
לא, לא, לא גומר ת'חודש".

שיר שבוצע במקור על ידיאריק לביא ונכתב בידי חיים חפר, 'לא גומר ת'חודש' השיר מספר על אדם שעושה חייים משוגעים, מלאי קפריזות הכוללים בזבוזים בלי סוף בילויים עם בנות המין היפה, השקעות כספיות רבות, אוברדדראפט ובלי סוף והרבה חלומות ותלונות על כך שאי אפשר לחיות במדינה.

השיר הזה נראה לי כמו שיר שמפענח את ה-DNA הישראלי.

יש הרבה יופי וניגודים בישראליות.

אנחנו חמים מאוד

אך שונאים בקלות

אוהבים מאוד

אך חוששים תמיד

לא רצים לאבד את הרגע

תמיד יצר הישרדות בתוכנו מפעיל אותנו
הרצון לחיות כאן ועכשיו, ככה זה לחיות במדינה שבעקבות מלחמות תמיד רצה קדימה, ולא עוצרת מתפתחת ב70 שנה מדינת ישראל בנתה מה שאף מדינה בעולם.
אבל כשאנחנו רצים אנחנו מאבדים הרבה ערכים בדרך, ולא רואים לעיתים את כל התמונה, אולי אפילו לא יודעים להינות באמת במדינה שבא צבא הוא חובה ואם לא צבא אז הסתגלות למנטאליות היא הכרחית, אנחנו הופכים ליהירים, המחנה המשותף לכל ישראלי הוא יצר הישרדות
ועם יצר הישרדות נוצרות קונספירציות, כמו על חיסון, הרעב הזה ליצר באז נגדי התנגדות כשיש מגפה עולמית, כשיש עובדות לחפש סוגי עובדות נגדיות, תופעות לוואי ומה לא, הוא מתוך היצר הישרדות שלנו והחיים במדינה כולם נגדנו, אם אין אני לי מי לי.