נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

ככה סתם בדרך שלי
לימדתי אותך על גופך
על נשמתך על ליבך
איך להיות ואיך לתהות
מתי להוביל ואיפה כדאי לוותר
מה נכון ומה נבון ומה לא
לגלות את החזקות שהיו שם תמיד
פשוט לא ידעת לדעת יותר
אני מטייל עם האצבעות על גופך
כמו מגלה עולמות משקיף מהצד
על הרים גבעות ומיישורים וגשרים
ואז בלילה אני לוחש לך
לש אותך מבפנים לבחוץ
וכל יום זה צץ
משהו אחר בך
אני מפרק חלק חלק
בענווה בדאגה באנושיות
גם במיניות ענפה
אני עף ובקרקע באותו הזמן
ביחד איתך