את רגילה לרוץ עמוק רחוק ליזום ליצור
כשאת רצה הכל נעלם נאלם בך
כמו דמיון מודרך בתוך ראיית מנהרה שלך
הקצב הזה שבך הפך להגנה סבירה מהסביבה מהפניה החדה הדקה
כי אם נפגעת מעדת כאן אז עוד דקה תהי שם
עדיף חיים בקצב מהיר ככה לימדת את עצמך מאשר כאב איטי שיהיה מהיר
את פשוט למדת הכל בשניה תפיסה מהירה מה שמר הפכת למתוק
כל פצע יש לו פלסטר מוכן מראש בראש
ובא לך שילמדו אותך על גופך
המיניות היא מה שמנתקת אותך
ממך
אני שם ואת כאן
את רצה מהר קרוב ורחוק
תנועה יוצרת סינרגיה
מחשבה יוצרת משקל
מילים נוצרות לתוך המציאות
כמו מתוך מכונה
ואת מוכנה
אז אני עמדתי במקום ובאת לבד
להביט בך רצה מסביב ונופלת מתפרקת
לאסוף אותך למיטה
לצפות בך מתרגשת נסחפת שקטה
סופגת את עצמך מתפוצצת ומחלימה בידיי
עד שנפלת דם נידם הזמן ואז נשימה
נשימה חזקה כמו מלוע של הר
ואת ביקשת את הכאב האכזר
המתיקות הזו לא מרה מספיק לך
אז נישקתי והכאבתי לך מבפנים
עד שראו לך על הפנים
את לא רגילה שקרוב זה טוב ורחוק זה רע
כי מה שקרוב הוא בשליטה
ומה שבשליטה אפשר להפוך
כי זו את וזה תלוי בך
אז נשמתי ביחד איתך
ואז נעמדתי בצד השני
נתתי לך לזחול אליי
מתוך הקרשים
לתפוס לי במכנס
ולהגיד לי אני שלך
לא להיות צודק
להיות נכון
עכשיו את שלי
כי הצלחתי להראות לך שאיתי
אפשר לעצור את העולם להעלם להיתעלם ליצור בועה אי בודד.