לפני חודשיים. 4 בספטמבר 2024 בשעה 14:22
זה אף פעם לא יכול להיות מובן מאליו
הנתינה שלך שבך הופכת אותך למתנה בשבילי
התמסרות שבך המאבק שלך
הנאמנות שלך הרעב שבך
זה אף לא מובן מאליו
זו מתנה ואני צריך להתייחס אליה
בהתאם להגיד תודה
על מה שאת נותנת לא פחות
מזה שאת תגידי לי תודה על מה שאת מקבלת
אבל..הכי אני אוהב, את הסיגריה שאחרי הסשן.
ולא לא בגלל הסיגריה, אלה בגללך השיחות שלנו הכי עמוקות שם, אחרי שהורדנו הכל אנחנו ערומים נפשית, אחרי שנתנו הכל אנחנו יכולים רק להכיל.
מדברים חופשי, מחייכים חופשי,מתקשרים חופשי.
והכי אהבתי שבפעם הראשונה אמרת
"חח..יפה...אתה מקשיב"
ברור שאני מקשיב, לומד אותך לא סתם אומרים "לדעת אותך".
מקשיב לגופך בשביל לגרום לו עונג מקשיב לקולך, זהו תפקידי.
כובל את נשמתך לנשמתי.