נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היא כל הזמן חשבה
שהיא משוגעת
סוטה מהכיוון הכללי
קצת שונה קצת חריגה
בלי באמת שורשים לאדמה
המסלולים שבחרה היו תמיד
הכי קשים להליכה
הרגליים יחפות מסע שלם של כאב ואכזבה והצלחה פעם רווח פעם הפסד
עייפות החומר שנצברה
הלילה היה תמיד קצת רווק
והשמש מסנוורת מידי
אפילו באמצע איפה שכל מי שלא מוצא
נעמד היא נעמדת ולא מרגישה

ובראש שלה
מיניות ללא שליטה
ושפיטה
גאות ושפל של תחושות ורגשות
מתעצמת ומודחקת ואז דוחקת
לתוך כספת וסוגרת
ונועלת עד לפעם הבאה כשהזמן שוב באמת שלה
והיא יכולה להרשות לעצמה
להסכים לשחרר את התשוקה

היא מסתובבת מסביב
רק בוהה לא נוגעת קצת מאזינה
לא בטוחה אם להמשיך להסתכל
או שאולי זוהי רק מסכה
היא
קצת שואלת
קצת מתעניינת
היא כותבת בלב
ויוצרת את עצמה מתוך השראה
בתוך העולם אמיתי הדמיון
רוצה להשתלב לצאת

קצת צוחקת
קצת מחרמנת את עצמה
קצת מתחמנת
קצת בטוחה
אולי זה עדיף המרחק
שם אין סיכוי לסיכון
חוף מבטחים
רק מבטים

והגונגל הזה
מלא עצים ושיחים עשבים שוטים
דוקרנים זרדים
היא רק גורה תמימה
היא מודעת יודעת
כל צבעים האלו
הירוק עם האדום
הצהוב עם הכחול
כל החיות והמסכות
אולי זה רק..עדיף להישאר
ריקה
הכל מבלבל בשבילה

רק לא להיפגע
זה חשוף מידי להיות מיני
היא לחשה בקול פנימי
והיא צריכה עוגנים
אנשי הא ודא אולי
לדעת שאפשר להתקיים ולנשום
במים עמוקים
ואולי תפגוש אריה
שיקח הכל כל החלטה
חלון לחלום

וכשזה יקרה הגורה הקטנה תתקרב לאט לאט תישון לידו תתרגל לחיקו לעיתה
והוא יקח אותה בשיניו וישימים אותה על גבו וילך איתה בגאווה
והוא יראה לה את היופי כשהטבע הפראי
כמה סדר יש בכאוס וכמה כאוס יש בסדר
וכמה הכל בסדר..

ותוכל לגדול בחיקו להפוך ל לביאה
אחת שלא מפחדת להיות חופשיה
הדימוי הזה של חיה משחרר אותה
הזימון הזה שלה יביא איתו..אולי את
השחרור המיוחד המיוחל.

פעם היה פעם ו אולי הפעם
היו היה הופך ל זמן הווה
הגיע הזמן להיכנס עמוק וללמוד שם לנשום

יחד ביחד