לחשתי לך...
היעוד שלך הוא להיות שייכת לי, רכוש של הגוף והתשוקה שלי, יציבה אבל לא רגילה. עמוק בפנים את יודעת שהמקום שלך הוא לצידי, קרובה אליי, מחובקת בכוח ובשליטה שלי. את בכלל פוחדת לאבד שליטה, במיוחד כשאת נשחקת, אבל האמת היא שכל מה שאת רוצה באמת זה לאבד שליטה...דיסונס השיח הפנימי להפסיק להיאבק… את נוגעת בקצה ואז נבהלת ובא לך פשטות אחרת פשוט להיות שפחה. בכל פעם שאת בורחת, זה לא כי את לא רוצה זה כי את כמהה כל כך לפחד. אז במקום לברוח ממני, תברחי אליי. תני לעצמך להיכנע למה שאת באמת רוצה.
מה שמפחיד אותך זה לא אני זה הצורך הזה. הצורך העמוק להישלט, להימסר, להרגיש שאת נלקחת ומובלת. זה מבלבל אותך, כי בחיים עצמם את לא כזו. את שולטת, את חזקה, את רגילה להחזיק את הכל בידיים שלך, בנית את זה כך להחליט, להוביל. זה מי שאת עבור העולם שסביבך. אבל פה… איתי… את משהו אחר לגמרי. פה את נזקקת לזה. נמשכת לזה. כי יצרו בך דיסוננס החיים עצמם דרשו ממך להיות תמיד בשליטה, לא ליפול לפעול אבל הנפש שלך כמהה לאבד שאלה לקבל תשובה. וכשאת נכנסת למערכת שליטה, את סוף סוף נרגעת. זה המקום שבו את שלמה, בדיוק כי את לא צריכה להיות מי שהעולם מצפה ממך להיות. את פשוט את. שפחה.