נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

הלב רץ
אין בו מנוחה
המחשבות כמו
סערה בלי הפוגה
עמוק בפנים
היא יודעת
וזה כל מה שהיא צריכה

הגוף שלה מבקש סימן 

להיות עם סימן
יד שמחזיקה
עין שרואה
כאב שמלטף
כמו בית
והיא נושמת
סוף סוף נרגעת

הראש שלה לא
מפסיק לעבוד
מנתח פוחד
רוצה להבין
מתרחצת בתירוצים
במקלחת קרה
הלב פועם חזק
מבקש להיות
להיות בפנים

שוב ושוב
יום אחרי יום

היא מתבלבלת
היא נשברת
אבל בכל רסיס
יש לה תמונה של מה היא רוצה להיות
השייכות הזאת שורפת
ומחייה אותה

היא יודעת
היא לא לבד
היא שלו
והיא שם באמת
אבל הרעב
המגע המבט
היעוד
הפחד..

אין פחד בכניעה
יש פחד לאבד
מיניות שהיא שפה
והרצון להיות עמוק
ושייכות שהיא מקום
ויש מציאות ויש יקום