נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

סינדרום פריז, סינדרום ירושלים ומה שביניהם והמסע האישי בעולם הבדס"מ
יש תופעות פסיכולוגיות שמערערות את הגבולות שבין דמיון למציאות.
כמו סינדרום פריז – תופעה שבה תיירים יפנים שמגיעים לעיר האורות קורסים נפשית כשהם מגלים שפריז איננה החלום המושלם שתיארו לעצמם. ההלם מהפער בין הציפייה לממשות גורם לחרדות, תחושת ניתוק, ואפילו הזיות.

או כמו סינדרום ירושלים – תופעה בה אנשים שמגיעים לעיר הקודש חווים פתאום התגלות דתית או מיסטית, בטוחים שהם משיחים או שליחים עליונים.
המשותף לשתי התופעות? הדמיון מתנפץ אל מול מציאות מורכבת.
והנפש? מחפשת להיאחז במשהו – לפעמים גם ממציאה את עצמה מחדש.
וזה בדיוק מה שקורה לעיתים גם בתוך עולם הבדס"מ.
אנשים נכנסים לעולם הזה מתוך סקרנות, רעב, פנטזיה – ובמקום לעצור להבין מי הם באמת, הם ממהרים "ללבוש דמות". יש כאלה שמאמצים זהות של שולטים/ות, הכל יכולים, שמאמינים שכלים של שליטה יכסו על כאב, פחד, או תחושת חוסר שליטה מהחיים עצמם.

לפעמים זה אפילו נראה כמו סוג של "סינדרום ירושלים בדס"מי" – הם לא מחכים להכיר את העולם, הם מגיעים עם יומרות, עם רעש, עם תדמית. ממציאים את עצמם מחדש – אבל לא מתוך אותנטיות, אלא כבריחה. וכאן נכנסת סכנה עדינה, אך מהותית:
אם אתה לא נאמן לאופי האמיתי שלך – אתה תתנפץ.
הבדס"מ איננו במה לבריחה. הוא לא רק על פוזה.
זה עולם של עומק, של תקשורת, של כנות.
מי שנכנס אליו בלי להכיר את עצמו – בונה דמות שעשויה להתפרק לו בידיים.
המסע הזה דורש קודם כל לעצור.
להקשיב.
להיות.
אז מה כן?

תישארו נאמנים לעצמכם.
אל תלבשו דמות. אל תמהרו להגדיר את עצמכם. תנו לזמן לעשות את שלו.
אתם לא חייבים "לדעת הכול". מותר להתחיל. מותר לטעות.

אל תפחדו להתייעץ.
מצאו חבר, מנטור, מישהי מהקהילה שמכירה את הדרך.
בנו סביבכם סביבה בטוחה – של שיח, של גבולות, של עוגנים.

הבינו שהבדס"מ הוא קודם כל קשר.
תקשורת היא הסיפור האמיתי כאן. אינטראקציה בריאה, פתוחה, אמיתית.
לפעמים חיבוק אינטלקטואלי ילמד אתכם הרבה יותר ממימוש פיזי.

וזכרו – איזון הוא הכל.
כמו שאמר פרויד: "הכול טוב – כל עוד זה לא בהגזמה."
כמו שאמר ג'וזף מרפי: "חשיבה יוצרת מציאות."
וכמו שאמר הרמב"ם: "לך לקצה, ואז תדע את האמצע."
העולם הזה הוא לא לכולם – והוא כן לכולם.
כל עוד אתם באים בגובה עיניים. בכבוד. בכנות.
בלי אשליות. בלי יומרות. בלי משחקים מיותרים – אלא מתוך רצון להיות, ללמוד, ולבחור.
אז מה נכון לך? מי אתה באמת בתוך כל זה?
אל תבנה זהות שתקרוס.
אל תברח פנימה – תכנס פנימה באמת.

בשבילי, הבדס"מ היה ועדיין מסע מטלטל. צללתי עמוק – והשתניתי.
אבל נלחמתי להישאר נאמן לעצמי.
וזה כל הסיפור.

רק אהבה.