נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את יודעת מי אני
לא בגלל שקראת לי "אדון" או "דום"
אלא כי נשמתי לך לתוך הסדק שבין המילים שבך
ושם את לא הסתתרת שם אני חודר לתוך מחשבותייך
אל המחשבה הזרה אל תוך הסיפור שלא ביקשת מעצמך לקרוא
את כבר פתחת דף חדש מלא כבר כתבת
השארת הכל מאחור בראשך ונתת לזה לעלות אבק
ואני כבר שם בתוך הספרייה הסודית שלך
אני רוצה שתהני מזה שאני גורם לך להצטמרר מזה
"להתכווץ" מזה ואני יודע שאת מחייכת קצת בתוך כל זה ובדיוק קראתי בך איך ניטשה לחש 
"בכל אהבה אמיתית יש רצון לבעלות". מתי בכלל בפעם האחרונה בתאהבת?
ואני לא מתבייש
לרצות אותך כולי ככלי שלי 
הגוף שלך עובד כבר איתי
הוא יודע שאני שם צל בתוכך במוחך
כשהידיים שלך נעות לאט ואז מהר
את שומעת אותי קורא אותך מבפנים
קורא שירה אלייך
בין קימור לקימור בין דף לדף 
כל ספר שמונח על המדף 
מעלה את הרף מעלה להבות בך
ויוצר הדף חזק מכל מילה שאני מקריא  בקול רם 
את כבר פתחת את הדלת הרי
אז תני לי עכשיו 
לקרוא אותך
ואז לכתוב אותך
לחתום אותך
על קלף עירום
את יודעת מי אני 
אני המלאך
אני השטן 
אני האלוהים 
הטוב הרע והמכוער 
 
אני יודע מי את
הגוף שאת מגישה לי הוא שלי
את הספר שלי שאני אכתוב 
מעכשיו