על "שולטים" עם תסמונת הגיבור ואלה שרק רצו עוגן.
הוא יגיד לך שהוא יודע.
שכולם פה זאבים והוא שומר הסף
או סתם אכפת לו ממש..
הוא ילביש את עצמו בתחפושת של מושיע,
יציע "עזרה" עטופה ב"חברות ללא אינטרס",
ואז... יתחיל להוביל. לגעת. לשלוט.
אבל רק מתוך דאגה, כמובן.
"אני לא מנסה להתחיל איתך.."
יסגור אותך באיזה אהבה כזו...רגש
הוא לא ישאל אם את פנויה רגשית
זה לא העניין בכלל..גם כשזה לא לעניין..
הוא יגיד לך שאת פגועה.
ואם לא עכשיו פגועה אז תדעי "זה יגמר ברע עם..ו
תשמרי על עצמך בעצם אני אשמור עלייך"
הוא לא יציע קשר כרגע אבל הוא ינסה יבנה תלות..ואולי הוא כזה שבכלל יגיד לך תהי שלי זה יציל יצמיח אותך..
"אני הרי מיוחד, אני הייתי פה ופה ופה… אני רואה אותך."
הכוונה בכלל: "אני רואה את הסדקים שלך,
ואותם אני רוצה לנצל כדי להרגיש גדול."
כי בתכלס, זו לא שליטה
זו תסמונת הגיבור,
הצורך הפנימי להציל אחרות כדי להציל את עצמו.
לשלוט מתוך צורך להיות חיוני...
להיות היחיד שמבין, שמוביל, שמציל...
שליטה שהיא תסמונת ולא תוצר אמיתי של הבנה הכלה הסכמה וכו..
ואת? רק חיפשת עוגן.
רק מישהו שיקשיב בלי לאזוק.
שישאל, ולא יניח.
שיהיה שם, אבל לא ייכנס לך מתחת לעור.
אז בואו נלמד לזהות את זה.
בדס"מ לא חייב לבוא על חשבון איזון.
שליטה לא חייבת להגיע עם פטרונות.
אדם אמיתי רואה את אדם מולו ובחירות ולא בלי היכרות איזו דמות של חיה פצועה...
ודום אמיתי? לא יציל אותך מהעולם
הוא ילמד אותך לחיות את עצמך ועם עצמך.