נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

יש פרק אייקוני בסיינפלד שבו אחת הדמויות מספרת סיפור, ובמקום להיכנס לפרטים, היא פשוט אומרת "yada yada yada"
קיצור דרך מילולי לדילוג על כל מה שלא בא לה להסביר. זה קטע מצחיק בסדרה, אבל בחיים האמיתיים במיוחד בקהילת ה-BDSM הידה-ידה-ידה הזה יכול להיות...

יותר מדי פעמים, אנשים נכנסים לעולם של BDSM מתוך סקרנות, תשוקה, צורך עמוק אבל מדלגים על שלבים חשובים. לא לומדים פרקטיקות, לא מבינים גבולות, לא חוקרים את עצמם או את מי שהם רוצים להיות בתוך המרחב הזה לא שואלים שאלות את עצמם ןהסביבה מנהלים דיאלוג עצמי ומקצרים את הדיאלוג לדילוג. הם שומעים על "שליטה", "כניעות", "קשירות", "פלוגינג" ומיד רוצים לקפוץ פנימה. ידה ידה ידה... ואז או מתאכזב, או מרגיש שאיבד את עצמו.

או יותר מזה ידה ידה התאהבות 

BDSM זו לא רק אסתטיקה של עור ורצועות, זו שפה של תקשורת, של הסכמה עמוקה, של בניית אמון. זו דרך לחקור את הזהות, להבין מה אנחנו רוצים, להרגיש בטוחים בתוך פגיעות. כשמדלגים על הלמידה, כשלא עוצרים לקרוא, לשאול, לדבר אנחנו לא רק מחמיצים, אנחנו מסכנים את עצמנו ואת האחרים.

והעניין הוא שזה לא תמיד מתוך רשלנות לפעמים זה פחד. פחד מלגעת באמת בכאב, בפגיעות, באגו. הרבה יותר קל להגיד "אני דום" או "אני סאב" ולשים ידה-ידה-ידה על הדרך לשם. אבל הדרך היא כל הסיפור, זה כל היופי הגילוי התמשך השיח על בדסמ על עצמך ועם עצמך..
אנשים עושים ידה ידה עם קילור למשל או עושים ידה ידה על מערכת יחסים אתה מכיר אותה ופתאום היא שלך לחתונה אחרי הפגישה הראשונה
זה בטבע שלנו לקצר תהליכים..וזה בעיה? אולי זה קצת סיכון לסיכוי וסיכוי לסיכון..
בסופו של יום אנחנו חיים במציאות מאוד דינמית מדינית וארצית ממהרים במדינה מאוד נמהרת
יצר הישרדות
אבל אנחנו מפספסים כמה יופי כמה אופי יש בלנשום תהליך ארוך בלי ידה ידה..

קהילה בריאה היא קהילה שמעודדת עומק, תהליך, התבוננות. שמבינה שפנטזיה היא רק נקודת התחלה. שלא כל מי שאומר "SSC" (בטוח, שפוי, מוסכם) באמת חי את זה. שמלמדת איך להקשיב, איך לשאול "מה אתה צריך?", "מה חשוב לך?", "איך אתה רוצה שיכירו אותך?".

אז אולי הגיע הזמן להפסיק עם הידה-ידה-ידה. להפסיק לדלג. להתחיל לשהות קצת באי נוחות, בלמידה, בקשרים אמיתיים.