נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זכרונות יותר גרועים מכדורים
צלפים של אלוהים יורים
האם באמת הזמן מרפא
והאם כל עוד מישהו זוכר
אנחנו חיים

אני שואל ואין עונה, הלו?
אותי המוות הפתיע בכוונה תחילה
נפלתי שם על משכבי כיתום מכל שמחה
שם נפלו לי חברים חול מלא בגלגולים וזיעה
על האדמה הזו הדם הזה נוזל מחלחל

והם עומדים כצל
זיכרון של אושר הוא איננו עוד אושר
וזיכרון של יגון הוא עדיין יגון
המוות הוא סוף החיים אך לא סוף היחסים
ישאו בליבם אותי הקרובים
לנצח נצחים

עטוף בדגל עמי
נח על משכבי
דמעות מחלחלות באדמתי
זו כבר האדמה שלי
דמעות מעניקות משמעות
הצער לא עוזב הוא מחיה את הרעב
דמעות מחלחלות באדמה
החיוך שלא נגמר פשוט תם

מלחמה ושירים על גבורה
ואני באדמה
אולי אחזור פרפר
אולי דבורה
אחפש לי פרח נוי על מצבה

ועל אלו החיים
ארפא את הקרובים
ארפה מן החיים
שקט הנצח אחרי הכדורים השורקים