שיר לגוף הלהבה
היא אישה של איזון
אש ואדמה רגש וחומר
יש בה רוך שלא שוכח ולא נשכח
לב פועם בחוזקה כמו תוף בחזה
כשהקול גובר כשהכל מתקרב
היא הולכת עם עצמה בראש
כמו נהר שלא פוסק לרגע
שיר לגוף שלא נרגע
היא הולכת על הקצה
כמו צל על גדר
בין רצון להישאר
לרצון להישבר רצון להישמר
בין בית חמים לחום של לילה נוטף
בין המבט המוכר
לבין הסקרנות לספקנות
היא יודעת...לגעת
היא יודעת לשאול
אבל התשובה..לחיות
יודעת לפתות להתפתות
אך לא תמיד להתפנות
בתוכה קול לוחש
שואל תמיד "למה שוב לחצות?"
לא תמיד זו אהבה
לא תמיד זו תשוקה
לפעמים זו בריחה עטופה
הגוף שלה מדבר
לב שמחפש שייכות
והגוף חירות
היא מתמסרת לרגע
לשנייה של חיים
אך אחר כך חוזרת עם כאב של שאלה
היא רק מורכבת
לב של ילדה
ועור של לוחמת
מחפשת מישהו לראות בה אמת
מישהו שיאהב גם את הסדק,
לא רק את שלמות הפסקת
שיסלח כשהיא למטה
ויבין כשהיא למעלה
והיא יודעת איזון הוא לא איסור
אלא לחיות עם הדחף
בלי להרגיש שקר בתוכה
לקבל את עצמה
בלי שיפוט מיותר
לאהוב מבלי לפחד
יש בה אור
גם כשזה בוער ובוהק
והיא רק צריכה ללמוד
איך להיות עם עצמה
בלי לרצות להיעלם
כל פעם מחדש
אהבה
חיבוק אחד שמכיל
עץ שצומח מכל נשימה
נשימה שהיא גם בית
וגם תקווה
בסיס ואדמה
יציבות בלב סערה
מילים שנבנות בקפידה
נבחרות בשבילה
היא שיר בעולם של רעש
עובדת בלבמיוצרת גשר
בין הרוח לחומר בין קו לפינה
בין הפנטזיה למציאות
היא יודעת לקצור
לחבק את האמת ולא לעצור
לטפל, להוביל, ולהאירמ
בשקט של היא מצליחה לשיר
כי יש בה שילוב מיוחד שכזה
והעולם מרגיש
היא סיפור
היא בית
היא גן