נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כרעי קטנה מולי

והשארי שם על ברכייך

עינייך למטה ו אל תביטי אליי

את עכשיו..

בעולם של שקט וצורך גדול רצון 

את תהיי ככלבה שלי

מוכנעת בשלום

אורות צרודים מעוממים

והעור שלך ניראה רטוב לקראתי

אני כותב אותך בסיפור

נשקי את מגפיי

הרגישי את העור

הם הגבול שבינינו

ואת תוכני בו

אל תדברי כלל

אל תשאלי כלל

זהו הכלל 

השׁתיקי את קולך הפנימי

והקשיבי לי לוחש בך גסויות 

השוט בידי מתנופף אל ישבנך

המילה שמתארת את הכאב נעלמת נאלמת ממך

נשאר רק הצליל של חריקת עור על העור באור

ולחישה שאינה שלך

הכל שלי

גם הקול שלי 

גם הקול שבך

העור שלך 

הראש היפה השקט הזה 

הכל שלי