בשקט שאחרי הסערה
כשכבר אין תפקידים ואין במה
רק נשימות שחוזרות לקצב רגיל
הישבן האדום מתכסה בסדין
אחרי מקלחת עירומים פחות דביקים
בנקודה הזו איתך
אני מרגיש כמה הכוח שלי עלייך אמיתי
אני מרגיש שליטה אמיתית
ושליטה לא נמדדת בעוצמה של המכה
אלא ביכולת להחזיק את הרגע שאחריה
ושם אנחנו יכולים
פשוט לא לברוח מהקרבה
לא לברוח מהעירום
לא לברוח מהשקט
אין יותר משחקים
רק אמת
ואת נשענת לאט
מרגיעה את הרעב לעוד ועוד
הרצון שבך להתממש להתאפשר
ים של שאלות וסימני קריאה
והעיניים שלך כבר לא בוחנות
ולא מאותגרות
הן פשוט פתוחות
ואני שם איתך ברגע
בלי גלימה ומסכה
רק מחזיק איתך בשיממון
מחוץ לאזור אורות הדמדומים
הסיגריה נשרפת בין האצבעות
הים רגוע
את כבר לא צריכה להוכיח לעצמך
ואני כבר לא צריך כח עלייך וממך
רק שני אנשים
שיודעים ללכת רחוק
ולהיות גם שלמים
ואז את מחייכת שוב
חיוך קטן
ואומרת בלי מילים
"אני אשכרה יכולה להפסיק לחשוב כאן גם בלי מגע"
זו הדרך
זה החיבור