בין צליפות השוט
יש את להט הכאב
הרעב הזה לעוד ועוד
השולט עומד והשוט זז
ושניהם כוחות כסלע איתן
הדימיון שלך משתולל עם הגוף
הכל מתחבר כמו שני נקודות וקו
את כורעת חשופה עירומה
עיניך רוטטות את נשמתך
נשימתך אוויר נקי של זימה
את מתמסרת לגורל למציאות
בדיוק כמו ניטשה מדבר על רצון
כוסך רטוב וחם כמו השמש עכשיו
גופך זורח בתוך ידי לוהט כלכך
מדליק אותי ולא שורף
את מתחננת למגע ימים ולילות
הרעב מתגבר ואת כמו פרי בשל
מוכנה רוצה מתחננת
כמעט מתחתנת עם הכאב
המכה שתשחרר אותך מעצמך
הכאב הזה חד ומחודד וכבר לא חידה או רק חוויה בשבילך
הכאב הופך להיות התשובה
לפחדים לשאלות ולחוסר וודאות
למחשבות של מה ומה
אני כבר לא רק שולט
אני פילוסוף של זימה
כמו סארטר בחופש
בוחר בשחרור
ועדיין נשאר בשליטה
מנגן אותך חזק
מנגן אותך כואב
אני דופק אותך
חזק ובלי רחמים
את בולעת אותי
עמוק בגרון עד הסוף
הכל קורה עכשיו
והקול הפנימי שלך קורא
פנטזיות סטיות מתמזגות באפלה
ומאירות אותך
כשאני שופך בך
את זרע השליטה
את כבר מודה לי
על השחרור
מודה לעצמך
על החירות
להיות שפחה מבחירה