נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זוגות, זוגות,
עיינים דומעות,
דמעות שמחלחלות מרטיבות,
אדמה יבשה בשברי זיכרון,
תקוות לשווא,
סליחות,
ריסיסים של מציאות
שהפכה לחלום,
ללא חלון לעוד הזדמנות.

נשמה נעלמה מן העולם,
נשאר רק גוף חלול ללא משמעות,
טמון באדמה עירום יתום.

סימני שאלה התיישרו לסימני קריאה,
כי הווה נעצר העתיד נעלם
נשאר רק העבר
והוא חרוט כתאריך על מצבה,
זיכרון.

והנשמה לא מתה
הגוף נדם
היא רק התחלקה,
ניתנה לכל אחד ואחת
בין בן אדם לבן אדם,
חבר ואח,
אחות וחברה,
אמא, אבא,
ולעוד ניתן
לכל אחד ניצוץ קטן

נשמה אחת
וכל אחד לקח חתיכה,
שחיה איתו,
כזיכרון שנצרב,
כהשראה שתבוא,
אולי בבוא גוזל
יקרא בשמו

לוחם ללוחם
אתה אחד ומיוחד
אדם לאדם
לב אל לב
בהצדעה.

נכתב ביום הזיכרון