נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

חלק אחד כאן

בואי נדבר על זה שניה,מידל מורדת
כן, אני יודע מי את. ראש מלא חרדות והדחקות, שונאת להיתקע, שונאת לבחור. חצי משוגעת, חצי לא שפויה, חצי אישה חצי עדיין מתבגרת, 

את אישה עם שכבות של מידל בפנים, כמו עוגה עם קצפת של חצי פייה, וגם חצי שנשרפה מעצמה יותר מפעם אחת.
ואני… אני זה שלא בורח כשאת מתחילה לרוץ. זה שמסתכל, לפעמים צועק מרחוק, מרים קצת את הקול, ואז יושב ומחכה בזמן שאת רצה במעגלים בתוך העולם שלך.

אני יודע. לא כי אני שולט, אלא כי אני רואה. רואה את מה שאת מסתירה, את מה שאחרים מפספסים כשהם מסתכלים עלייך ורואים רק תסכול. אני יודע שאת תמיד חוזרת לאותה נקודה.
יש בך גיל פנימי שלא זז, רק מחליף מסכות: חצי מורדת, חצי כניעה, חצי מאושרת, חצי מרמורת, חצי פחד, חצי אומץ. חצי בפנים, חצי בחוץ. חצי מהממת, חצי אתגר מהלך.

את מחייכת רק עם צד אחד. הראש שלך לא נח לרגע, קולט, מנתח, מפרק עד שזה שורף לך הכל ואז את מתנתקת. בלי הסברים, בלי מילים. רק לברוח לרעש אחר, לעומס, למשהו פיזי שיעמעם את מה שבפנים.

את אוהבת את הלבד עד שאת משכנעת את עצמך שרק את מבינה אותך. זו זוגיות של מלחמה, את מול עצמך, קרב שאין בו מנצחים.
את לא שואלת כדי להבין, את שואלת כדי לאשר. אין דיאלוג כי התשובה כבר חיה אצלך מראש.

את קוראת לזה חופש, אחרים קוראים לזה בריחה. אצלך זה אותו דבר. להרגיש ולהיעלם.
אושר אצלך הוא לא מקום, הוא תנועה. מעגל שלא נגמר. לרוץ, לעצור לנשום, ואז שוב לברוח לפני שזה נהיה אמיתי מדי.

את צריכה דלת פתוחה, חלון פתוח, משהו שיאפשר לך יציאה. מתקרבת, נשארת עד שזה עמוק, ואז עוזבת כדי לנשום שוב.
רוצה יציבות, אבל מכורה למהירות. מבטיחה, אבל לא באמת נשארת. שתי אצבעות מוצלבות מאחורי הגב.

כי אצלך שום דבר לא בטוח, חוץ מהפחד. חוץ מהכאב. הקול הפנימי מנהל אותך, דוחף אותך להעמיס עוד ועוד רק לא להרגיש.

ואני… אני לא רודף. אולי לפעמים, אבל בעיקר עומד. כי אני יודע שגם אם תהפכי את העולם ותשרפי הכל, את תמיד חוזרת לאותה נקודה.
אולי כי אני לא מפחד ממך, לא מהכאוס שלך, לא מהמלחמה שאת יוצרת. ואולי שם, בתוך הבלגן, את סוף סוף מרגישה שמישהו רואה אותך.

אבל האמת יותר פשוטה עמוק בפנים, הילדה הזאת לא מאמינה שמישהו יישאר אז היא בודקת שוב ושוב ואז חוזרת לאותו מבט לאותו רגע שבו נגמרות המילים ושם, לרגע, את נושמת ומבינה שאין לך באמת לאן לברוח, כי עמוק בפנים את יודעת מה את רוצה לא לברוח אלא להישאר, ואז בשקט אננ סוגר את הרעש ואת כבר לא צריכה לרוץ את יכולה פשוט לנשום רק להיות ולדבר לעצמך שבית זה לא מקום זו בחירה.

סגרתי את החלונות ואת הדלת, תנשמי

לילה טוב מידל ליטל.