נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בחדר החשוך
העור שלך נצרב בידיי
האור שלך זה אני
כשאת כורעת ברכיים על משטח קר
העיניים עצומות ובפנים זוהרות
את מרגישה אותי צומח לך בפה
עד עצם הגרון
"תני לי את הנשימה שלך, נשלטת שלי."
את לא בכלא את על ה גשר
כל משיכה עמוק לתוכך
משחררת את החרדה שרקדה בראשך כל היום
כל משיכה לבפנים
מותחת לך את הפנים
ומנתקת אותך
ואני גפ מתנתק איתך
אך לא ממך
הפחד מתמוסס כמו מלח בדמעות של הגאג.