נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כלבה תמיד חוזרת הבית

לקום השפוי שלה

לבין הרגליים של הדום

שם הקול הפנימי הרעש החיצוני מתנתק 

האישה החזקה הנערה המורדת הילדה השובבה

האחת שלא יודעת איך להכיל מבלי להכליל את עצמה

לא משנה כמה קיצון רוח מעיפה את ההיגיון

את תלכי לכל קצה 

תאבדי כיוון פשוט תרצי לברוח מעצמך ומהעולם

תרגישי ניוון תדרשי מעצמך גיוון אבל

זה אי ומסביב רק ים 

ואת בחרת להיות כאן איתי

מודעת להכל גם לקול הפנימי הזה

מודעת לחרדה מלאה בדאגה

סטייה מהמציאות לתוך סיוט 

סערה גשם זלעפות חול שהופך לבוץ

הכל נשכח ולא נסלח הכאב הזה 

שובה אותך לבפנים הפנים מתוסכלות

מציאות מתוסבכת 

את פשוט זועקת

אולי רחוק חצי עולם 

אולי קרוב כלכך 

ואין באמת תשובה

אבל אני כאן כמו מגדלור 

ממתין לך שם

ואת תמיד חוזרת

להיות סוטה בבית השפוי שלך

בין הרגליים שלי 

רק מותחת קווים 

ובסוף זה מעגל שנסגר 

לאותה הנקודה

כי הבית האמיתי הוא איפה

שהלב נמצא

והלב לא יכול לשקר אף פעם