נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

גארי סמית הוא כלכלן וב ספרו "סטיית תקן" הוא שואל
מה הסיכוי לקבל שילוב מסוים של חמישה קלפים מסוימים (נגד מלכה לב אדום, 7 עלה, 2 תלתן, 3 תלתן ו-5 לב) במשחק פוקר.
התשובה האינטואיטיבית בהתחשב בכמות הקלפים בחבילה במספר הצירופים האפשרי היא משהו כמו 1 ל-3 מיליון אלא שסמית' אומר משהו אחר לגמרי לדעתו מרגע שאלו הקלפים שקיבלתי הסיכוי שאלו חמשת הקלפים שלי הם 1 ל-1". על פניו, נדמה שסמית' הוא בסה"כ 'אובר חוכם' אלא שסמית' שמגדיר בספרו את המושג "הטיית ההישרדות" מתכוון למשהו עמוק הרבה יותר פסיכולוגי

סמית' טוען שיותר מדי פעמים אנחנו משתמשים בהטיה הזו בשביל להסביר דברים שכבר הצליחו. אם נניח ניקח עסק מצליח וננתח מה הסיבות שגרמו לו להצליח, נמנה בוודאי מספר גורמים.
האם הגורמים האלה יגרמו לכל עסק להצליח? סביר שלא.
אלא שמכיוון שבדקנו את זה על משהו שכבר עבד, אנחנו נוטים לחשוב שזה באמת יתאים לכל דבר. "הסטטיסטיקה" לדעתו של סמית' "ממש כמו ההיסטוריה" זוכרת את המנצחים. אף אחד לא יבדוק את כל החברות שהיו להם את הגורמים האלה וכשלו, כולם יזכרו את אלו שהצליחו.

אם נרצה לבדוק אילו גורמים הם אלו שמובילים להצלחה, נצטרך לבדוק אותם בתחילת הדרך על כמות מסוימת של עסקים שחלקם יצליחו וחלקם לא. ברגע שאנחנו בודקים את זה רק על עסקים שהצליחו אנחנו בסך הכל בודקים מכנה משותף.

הרבה פעמים אנחנו לא לומדים מן העבר, כי לטוב יש ניחוח יותר טוב במחשבה, הרע עדיף להדחיק מאשר לחפור בו וללמוד ממנו, ואז כשהוא מודחק הוא נוטה לצוף עד הדחיקה הבאה ואנחנו עדיין פגועים.
והרבה פעמים אנחנו לא משתנים בגלל שאנחנו לא לומדים מן החוויות הרעות, ולא משחררים באמת.
גם לפעמים אנחנו עושים הכל נכון, ופשוט הבן אדם שמולנו לא מתאים לנו ככה פתאום צץ לו קשר אחד שגורם לנו לתהות על קנקננו, לא בהכרח מסמן את אשר עלינו.

אבל האם אנחנו לא בסדר? סביר להניח שאם נפלנו פעם אחת מתוך כמה מקרים טובים אז הכל בסדר , וצריך לשחרר, חשוב לשחרר.
חשוב להבין שבעולם הבדסמ כולנו בני אדם, ולכל אדם יש מטען יש צורת הסתכלות שונה, ורוב הקשרים בעולם הבדסמ הם קצרים, אך עמוקים.
יש פעמים שאנחנו מאבדים את עצמנו תוך כדי התנהלות עם האחר ואנחנו צריכים להתרכז בעצמנו ולא להתרכז לשנות אחרים.