נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

פסיעות, פסיעות, תצעד הנמרה בעלת החן אל בית גדול האריה ענווה עוטפת גופו האיתן.
וצליל קנה, ברוח קרירה ועשבים נעים.
מבטה מושפל כי מחשבתה מובילה.
עור גופה מצומרר, אך ליבה עשוי ללא חת.
וריח חזק ממיס את נשמת החתולה.
השתקפות אישונים, חיות בר.
חיוך אצילי, ולחישות במחשבה.
הצליל כבר לא נשמע, כי הנשמה התחברה.
ומקום לידו, ורק לידו במבי קטנה.