נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את רצה בין החדרים לפעמים להיות אישה זה אלף מחשבות בדקה, ואת עוצרת ובוהה כמו ילדה בחלון ראווה, בחדרי הלב, תוכן רב נסתר, על הגלוי שבך

ואישה ספינה ששטה ללא קפיטן, בין הסערות
סערה של רגשות,סערה של מחשבות. לפעמים צוחקת, לפעמים בוכה, קצת חוששת כשאת מתקרבת ליבשת חדשה, ללא קפיטן.

כי רק את בידיים הנכונות יכולה להיפתח, רק הידיים הנכונות יכולות להחזיק את ההגה שלך, לנתב את כיוונך ליבשה אי של יציבות.

ושם תוכלי לעטות גלימה, של יציבות.

ולגמור עד לא ידע.