רכיבה רגועה על הקוואסקי שחור לבן יש משהו מרגיע ברכיבה על אופנוע שמפקס גורם לך להעריך הכל מחדש, זאב בודד בערבה נוסע לתוך הלא נודע.
והזמן היה בדיוק אחרי מלחמת לבנון השניה, בדרך לבקר חבר שנפצע קשה אז אין ציפייה רק שאלות ללא תשובות.
ונסיעה ארוכה מובילה לתנועה בגלגלי המחשבה, תמונות חולפות, ומחשבות נעות.
חושב עליה עליי, על ההוא ועל הזמן שחלף.
חושב על הרעיון להתחיל להיות,או עדיין להמשיך לתהות.
מנסה לנקות את ההווה ולהיות בציפייה לעתיד הקורן, קצת בריחה, למרות שהיכולת להתמודד לא זרה, אבל סיטואציות לפעמים מכתיבות לנו את קווי מחשבה.
ואני נולדתי גדלתי בתל אביב בן יחיד לאבא נכה, אדם עם אופי שלא מכירים לוחם בנשמה.
מפורסם במחוזתינו בזכות האדם שהוא האדם אשר לא וויתר לעצמו ולנכות ו עשה פלאים למרות מה שניצב מולו.
והיום אני יכול להגיד שבזכותו בזכות השראתו הגעתי לאן שהגעתי, ואני הגבר שאני היום.
הנכות שלו לימדה אותי כמה שפחות לשפוט יותר להתרכז בעיקר, וגם בזה לפעמים אני חוטא, הרי מתוקים הם ממתקי היצר הרע וגם החזק ביותר לפעמים נמשך למטה על ידי אחרים.
וכל מה שלא הורג מכשל ומחזק.
ובשביל להכיל את הפחד להתמודד עם המוות של הקרובים קראתי כמה שיותר.
יש שלג על הכביש, אני עוצר בצד, מתבונן בנוף העוצר נשימה, שולף עט ודף מחברת, נשק של הנשמה.
ומול הנוף המושלג אני כותב.
שוכב באדמה ודמעות של כאב מחלחלות עמוק מגיעות עד אליי.
אני שוכב ורואה פרצופים מתחלפים,
אנשים שנאספו, רק בשבילי.
חלקם שכלו אותי, חלקם רק הכירו אותי.
עמוק באדמה עם יותר מדי שאלות.
ועכשיו אולי אקבל את כל התשובות.
אולי עכשיו אגלה דברים חדשים שאף אחד לא ידע.
אולי אחזור לחיים בצורה שונה.
ולכל מטבע יש שני צדדים, אבל עדיין לא שייפתי מספיק את הצד של החיים.
ואם זה הגורל, אז אני כאן כי כנראה עשיתי מספיק והגיע זמני.
זהו תם ונשלם? או כל סוף הוא התחלה חדשה.
השיר נכתב על הספר 7 מדרגות לגן עדן.
וזהו השיר שהתנגן לי באוזנייה.
