נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

לקח לי זמן לבטל לך את הזמן, השעון אשר נטמע לך על פרק היד ומריץ אותך כל הזמן.

ואת רצה בין המילים לשירים לשבילים לרגעים לתחושת, את כבר לא באמת נהנת, רק עם כיוון השעון.

כובשת, רעבה לריגוש שחולף ומוחלף באחר, מוכתבת אך הרגשה של מכתיבה.

אם לא בית אז עבודה אם לא עבודה אז סקס אם לא סקס אז משהו אחר, וככה את במחשבה חסינה להכל כי תכלס הכל חולף ובשליטך.

ואני כמו קיר באמצע הדרך שגורם לך לעצור, לחשב מסלול מחדש.

ואני מלמד להרגיש, את המילה את הצליל, את הנגיעה הליטוף והמכה, את הלאט כמה טוב יש בלאט.

כמה אפשר להנות מהגעגוע, מהצפייה, גם מהקינאה, יש הרבה רגשות של ביני לבינך.

ובתכלס את סופסוף יכולה להיות פגיעה, וכל זה קורה בידיים שלי.

נתתי לך להנות מכל לגימה,וזה גרם לך להרגיש חופשיה.