נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

פגשתי אלה.
חוויה, שנולדה ביום אחד.
אלת האהבה, בסיפורים והשירים מספרים על איך כל כולה ידעה רק לאהוב,
לתת מבלי לשאול.

היא עמדה לה כפסל באתר, מנסה לבלוט מעל כולן.
עירומה ברמזים, לב משיש חרוט אודות, ואבני חן מבריקות, זהובות.
פסל האהבה, וכל גבר רצה לגעת לדעת, ולראות.
הרוב קראו ואהבו, חלק הגיבו במחמאות.
חלקם שלחו לה אדומה, ברגע שגילו שהיא זהובה.
ובגן הפסלים אליי פתאום היא הסתכלה קרצה וחייכה.

ובחדרי שכחתי שהיא פסל 
וכיביתי את האורות 
ונישקתי לתוך הלילה 
את שפתיה המתוקות
פסל היא כבר לא.

ובבוקר כשראיתי 
איך יפה היא בשנתה 
הערתי אותה בנשיקה.
והיא אליי חייכה.
פסל היא כבר לא, ושם לה אלה.