נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היא כל הזמן חשבה שהיא שונה ומשונה,סוטה,מיוחדת בלי שורשים לאדמה המסלולים שבחרה היו קשים להליכה להכלה.

הלילה תמיד היה רווק, והשמש הייתה מסנוורת מידי, וכל צל הפחיד אותה הדאיג אותה, אז היא בנתה לה חומות עד אין קץ, שהשמש לא תסנוור אותה.

ומדי פעם פסעה פסיעות בשבילים של מיניות והבפנים שלה לחיפוש את מה שבה.

אך לא ידעה כמה קל הרגע האחד,וחומות הן אוויר בתת מודע ביד הנכונה.

 עיני הגורה פגשו את האריה שעמד מולה , לפעמים רק יד אחת מספיקה, לכוון עמוק  ונכון לאבד את הפחד להסתנוור מקרני הרגשות של השמש המאירה.

וללכת בדרך חדשה לא מוכרת, אבל מרגשת, קצת אחרת, אבל מיוחדת.

דרך שבה מסרה את השליטה ונכנעה גם לעצמה.

וכמו בכל ציור עם ארבע ידיים, מערבבים את הצבעים בלי שליטה, יוצרים מציאות חדשה.