אז היא אמרה, לאן אלך איתך אם לא למקום האפל ביותר שם נזכה להיות , וזה לא יהיה תפל יותר משאר האפשרויות.
שם אנחנו נפרוק, נרוקן, ונשיל, נשאיר את הכל מאחור ונמשיך.
נמשיך למקום עם הכי הרבה אור, שם נהיה עירומים מכל תוכן שלא באמת צריך מכל מטען מכביד,והאור ישטוף וימלא כל חלל שצריך.
וכל זה ביחד, כי לבד אנחנו רק הולכים לאיבוד, והחיים לבד הם מבוך של בדידות.
מבוך מסובך, עם כרטיס יציאה אחד שהוא אהבה אמיתית.
ורק אמת מסוגלת להוביל בדרך נכונה בשביל, ורק אהבה תייצר לך דלת לצאת לחופשי.
ועד שמצאתי אותך, לא אוותר, אני אגשים.
החיבור שלא לכל אחד מתאים, לנו מתאים,
אז צריך להעריך.
וסופסוף יש מישהו שאותך מחזיק שתוכלי לטעום מן הקצה מבלי ליפול, רק לספוג ולהרגיש.
ואז רשמתי לה שתדעי.
יש לי את זה,כשאת לצידי.
הכל יוצא מבלי להרגיש.
את מעוררת בי את הצליל הפנימי.
זה הלב מזמר,היד רוקדת, והראש מכתיב.