המציאות החדשה שלך" הוא לוחש באוזנה תוך כדי שהוא נושק נשיקות קטנות לאורך צווארה.
מלקק את אוזנה ונושך קלות, נצמד אליה חזק, גוף אל גוף, חיבור עם משמעות שבינו לבינה.
ויש בו כמיהה עצומה, רעב לגופה, במבט ובמגע.
גופה הקטן והחלק רועד למגע ידיו הגבריות והגדולות, הוא למד אותו היטב, כרכוש יקר.
הליטופים שלו העוטפים את נשמתה אשר נעתקת מגופה ומתחברת לנשמתו בצורה טבעית כלכך.
והנשימה שלו הופכת להיות האוויר שלה.
הוא פורם את כפתורי שמלתה הקצרה. ומביט לתוך עייניה הרעבות לתשוקתו.
ונושק לשפתיה היפות, הלשונות מתערבבים.
בתחילה בעדינות, בהיסוס מה, ואט אט מתחברות עמוק יותר ויותר בולעות ונבלעות כמו חיות העטות לטרף.
וידיה הסקרניות, חשות בהתעוררותו איבר תאוותו, הנשימה כמעט נעצרת כשהיא חשה אותו בידיה הקטנות גדל ומתעצם.
נושק לכל גופה, לא מפספס אף מילימטר, ונקודה.
נהנה מהמגע הרך של עור גופה בשפתותיו.
והיא נאנקת, מצחקקת, מחייכת, מאושרת.
מטריף ללראות את הצימאון הזה שלה אליו.
צימאון שיכול לבוא מחיבור בין גבר לאישה.
ומקדש האהבתה נרטב, ממש מטפטף גלי חום של תשוקה עוברים בכל גופה.
והוא מרים אותה בידיו כנוצה קלה ברוח.
ואז הוא מניח אותה על הסדין, היא מתקרבת לאוזניו...לוחשת לו "זה חלום אדוני?"
והוא לוחש לה חזרה "לא...זו המציאות שלי ושלך".
"אל תדאגי מחר יום חדש, לספק את כל הרעב גורה", תוך כדי נושק לה בלהט על מצחה.
למראה התרוממות האגן שלה, וקישקוש קל
המבט שלה מקבל צורה עצובה, אבל במחשבה יודעת מחר יום חדש.
ועכשיו זמן לתנומה כפי שציווה אדונה.
הוא נועל את דלת הכלוב השחור, וצועד לכיוון הדלת, צעדים שמעוררים געגוע מידי בליבה, ולפני שמכבה את האור אומר לה בקולו המלטף והעבה "לילה טוב גורה קטנה שלי, חלומות רטובים".
והיא נובחת בקולה המתקתק, ופניו מתמלאות בחיוך רחב, של גאווה.
הוא מכבה את אור, והחושך יורד על החדר והכלוב משכנה מלונתה.
מחר בבוקר הוא יבוא ויפתח את הכלוב שלה לעוד יום חדש, של סיפוק התעוררות ואילוף יצרים ותשוקה.
אמרת לי שאת בן אדם סגור וקשה לך לגמור, אמרתי לך אז אל תהיא את, אתן לך דמות, וככה תוכלי לצאת לחופשי למסע מיני מבלי לחשוש.
