נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

המצב הזה.

שאת צמודה צמודה אליי.

מסניפה אותי.

את מי שאני.

את העומק שבי.

מכניסה הכל לבפנים.

כמו סם.

כמו שאני.

שרק שישאר ולא יגמר.

את לא שמה לב אבל גם אני.

נושם אותך.

כי זה אני.

וזו את.

צריכים אחד את השניה כמו אוויר לנשימה.

אמרתי לך פעם.

את ואני, אחד יחיד ומיוחד.

השפחה הופכת להיות צלע מהאדונה.

כי כשרע לי את מרגישה.

וכשרע לך אני מרגיש.

כשטוב לך טוב לי.

וכשטוב לי אז טוב לך.

אמרת לי שקשה לךבלעדיי הגעגועים אוכלים אותך יותר מדי, חשבתי מה יעזור, אז נתתי לך את התחתון מזכרת.

ואת הסנפת כל יום .