נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היו לך הרבה שדים

והיית אוכלת סרטים

היית טובה בלהסתיר את הפצעים ואנשים ראו רק פרחים.

סומכת רק על עצמך, שומרת לך על הלב.

רוב האנשים לא ידעו להסתכל והיו נתקעים, לא מבינים מה את צריכה באמת בפנים.

ואהבה אמיתית ניראת כדבר הכי מורכב שיש.

והאחד שאולי קיים כנראה רחוק שנות אור ממה שציפית.

בדרך כלל מי שפגשת שמת בכיס הקטן.

 והם ראו דברים אחרים ממך, את רגשות והם היגיון.

והביטחון שלך היה עולה ויורד.

כשהמציאות לא עונה על הציפיות. התחברת לאתרים, חיפשת במקומות אחרים, אולי למצוא דברים מעניינים.

אבל מי שפגשת ראה את שהלב שלך בחוטים וירטואלים, ואותך כדמות, ולא אנושית.

חכית וחיכית על ספסל לאחד וצלילים של בדידות מנעימים את הלבד.

ואותי פגשת בין השירים, ממש לא ציפית ליד כזו שתתאים.

את בכלל באת לי בחלום.

הופעת לי ככה פתאום

ממש נכנסת לי לתוך הראש.

 ורק אני אותך הייתי יכול להדליק

ולתקן לך את הלב

וידענו שנועדנו אז הידקנו הכל

זה סוף עם אהבה אמיתית

ואיך אפשר פוסט תמונות בלי ברווזים.