נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אל תפחדי גורה,

אני יודע כמה שזה קשה לך הצעדים הראשונים ללכת בשביל הלא מוכר אל הלא נודע.

ממתקי הפחד העטופים בסימני השאלה, זרוקים זוהרים כסימני אזהרה ליד השביל בשביל החרטה.

אבל האינטואיציה אומרת לך שזה הדבר הכי נכון שתעשי בשביל עצמך.

ואני עומד בסוף השביל מנסה לצעוק שתשמעי ותאספי את הצליל שלי עם המילים ותרגישי בטוחה.

צועק בואי ניצור עולם שלי ושלך ללא חרטה.

עולם שבו אני ואת אחד.

ואם זה מיוחד אל תוותרי,לעצמך ובשבילי כאחד.

ואת הגעת סופסוף הגעת, מסע מטיש עד אליי.

וזה מדהים כמה מרחוק את גם יפה ומקרוב את כלכך שלמה בזרעותיי.

ועכשיו את בידי, אז אני ידאג שלא יהיו עוד סימני שאלה רק מילים חיוביות עם סימני קריאה, יפה קטנה.

הגשת לי את הקוד לכספת של ליבך, וזה לא היה דרך איומים השפלות או תחבולות, רק אמת.