נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אז יצאתי החוצה להגיד לה שלום.

וזה היה שונה ומוזר בשבילה, היא רגילה רק לבהות עם העיינים שלה, קפואה במקום שלה.

וכל הפחדים מסביבה אז נתתי לה חיבוק חזק מפשיר כזה שממיס ונותן תחושה של עוד.

וכל החומות נפלו, ולהישאר חשופה זה לא ההרגשה הכי נוחה.

אז דיברנו הרבה מילים חמות, ותוך כדי נגעתי ליטפתי אותה, הערתי את האופי החם שבה בחזרה.

עד שמדד הביטחון עלה.

ויצאה לה השובבה הקטנה.

ואז נשיקה ארוכה.

והמשך שלא נגמר.